נורמלי..
מה זה אומר להיות נורמלי? לנהוג ע"פ 'תורת הנורמה'. ומהי 'נורמה'?
ע"פ ויקיפדיה: נורמה היא אופן ההתנהגויות המצופה מקבוצות ויחידים בחברה מסוימת, הנתפס כראוי ומקובל ע"פ הערכים של אותה תרבות".
כלומר, מצפים ממני להתנהג ע"פ קודים של התנהגות מסוימת המוסכמת ע"פ החברה. והיה אם אינני מתנהג כך הריני נתפס כ'לא נורמלי', 'עוף מוזר' כי הרי אני חוטא לנורמה.
הנורמה כדת
מבחינתי ה'נורמה החברתית' הקיימת כרגע הינה דת לכל דבר.יש בה חוקים, כללים נוקשים, התניות, דפוסי התנהגות מקובעים וכו'. לעשות כך זה מקובל ומותר ולעשות אחרת זה לא מקובל ואסור. אם תפר את הכללים אתה עלול חלילה להחשב כלא נורמלי, יסתכלו עליך בעין עקומה ומוזרה כי איך אתה מעז להפר את הכללים! במילים אחרות, אם אתה מציית לחוקי הנורמה אזי אתה כבשה טובה אם לא הרי אתה כבשה שחורה!
הנורמה מכתיבה לנו איך להתנהג ומתי, מה ללבוש, מה לאכול, איזו מוזיקה כדאי לשמוע, מה כדאי לנו לעשות בחיים, מה יעשה אותנו מאושרים, מספרת לנו מי האויב שלנו, מעודדת הדחקה והתגוננות, כוחניות, שליטה ועוד מרעין בישין.
תפיסה 'נורמטיבית' שכזו מדכאת את נפש האדם ואת נשמתו המבקשת להתבטא, ליצור, להתנסות, לחוות, ללמוד את עצמה. ואיך תוכל לעשות זאת אם מישהו מכתיב לה כיצד היא אמורה לנהוג?
רובוטוב - נורמלי
וכך מייצרת לה הנורמה, או יותר נכון מכתיביה, בעלי הכוח ויודעי ה'סוד', רובוטים ממושמעים, צייתנים ומתוכנתים היטב המשרתים בצורה יעילה להפליא את גחמותיהם. עוד משחר הילדות נעשית עבודת התכנות בצורה יסודית ומתוכננת היטב עדי כי מתבגר לו רובוט ממושמע ונאמן אשר מוכן להרוג למען המטרה הנעלה שהיא שימור מעמדם של אלו אשר תכנתוהו והוא אפילו אינו מודע לכך..
אינני שולל מערכת חוקים וערכים אך כזו התומכת, המבטאת והמעודדת את טבעו האמיתי של האדם אך חלילה לא כופה ומבטלת שום דרך אחרת. כך יוכל לראות האם הוא על דרך המלך, האם הוא מחובר לעצמו ולרצונותיו האמיתיים באמת או שמא סטה ועלה על דרך העבד. מערכת חוקים שכזו נדרשת אך ורק כאשר האדם לא מחובר אל ליבו תמיד, אל טבעו האמיתי והוא צריך הכוונה, תזכורות, עד אשר אלו לא ידרשו יותר.
מהי דרך המלך? דרך הלב - חופש, חמלה, נתינה, קבלה, אותנטיות, שפע, שמחת חיים, יצירתיות, הודיה - אהבה.
מהי דרך העבד? - קנאה, שנאה, שפיטה, אנוכיות, התמכרות, דכאון, כעס, קבעון, התקרבנות, אשמה - פחד.
* אין דרך זו יותר טובה מזו, אלא שהראשונה כפי שאני רואה אותה, הינה הדרך המחוברת לטבעו האמיתי של האדם, אל אחדותו עם הקיים, עם הבריאה, עם הבורא.
רובוטרע - לא נורמלי
ובמהלך שנות האבולוציה, התעוררו להם רובוטובים אל העובדה כי הם שבויים תחת מערכת מתוכנתת היטב המנהלת את חייהם והכריזו די!
הם עצרו לרגע את המירוץ, את ה'לופ' המטורף בו אותה מערכת משמרת אותנו, אותו מרדף אחר סיפוקים רגעיים אשר נותנים לנו רגעי אושר קטנים הנעלמים כלעומת שבאו ומותירים אותנו שוב רעבים ועייפים, אותו מרדף אחר מילוי החוסר הזה שאנו חשים עמוק בפנים. אותו מרדף של להשיג ולהשיג ולרכוש ולנסות 'לקנות' אושר.
וכשעצרו לרגע ועשו 'זום אאוט', הסתכלו על עולמם בפרספקטיבה רחבה, נדהמו למראה עיניהם.
ראו הם עדר כבשים אבודות רצות לכל עבר, מפוחדות המשמידות את עצמן לדעת והורסות כל חלקה טובה בסביבתן ללא ידיעתן. כל כבשה מצוידת במערכת כפתורים משוכללת המאפיינת את אישיותה ומגיבה במהירות וביעילות כאשר נלחץ הכפתור.
נוכחו הם לדעת כי כבולים הם לסיפורים שסיפרו להם אודות עצמם ואודות המציאות, אותם סיפורים על אויבים המבקשים להרגנו, על זה שחופש מיני זה אסור ושביטוי עצמי אותנטי בכלל זה חטא גדול ושהם מלאי אשמה וביקורת ושנאה ושפיטה כלפי עצמם והעולם. נוכחו הם לדעת כמה התרחקו מהבית, מטבעם האמיתי, החופשי, החף מכל התניה.
רובוט יוצא למסע
אל מול אותם גילויים מרעישים ואסימונים שנפלו ברעש ובצילצולים מחרישי אוזניים אשר מהם אי אפשר להתעלם, עלה בו זעם גדול על אשר הולך שולל, על עוגמת הנפש, על האנוכיות והניצול הקיימים במציאות אותה הוא חווה כרגע בתודעתו.
יצא הוא לרחובות וזעק את זעקתו, כעס וזעם, שבר וניתץ עד כי עייף.
חלף לו זמן והבנות חדשות תפסו מקומן בתודעתו. הבין הוא שאותו כעס הינו אנרגיית החיים המבעבעת בתוכו ומבקשת להתבטא. הבין הוא שחבל לבזבז אותה על לכעוס ולהרוס אם אפשר לנצל אותה ליצירת מציאות אחרת, אחת כזו המבטאת את דרך המלך, דרך הלב. עוד הבין, שכדי ליצור זאת עליו להיות זאת, ושכולנו באותו המסע וכל אחד נמצא במקום שהוא נמצא ועושה את הטוב ביותר שהוא כרגע.
ובמסעו אשר אליו יצא כדי לחקור את עצם הוויתו, את טבעו האמיתי ממנו התרחק כל כך, פגש הוא ברובוטים נוספים אשר התעוררו אף הם אל אמת אחרת, אחת כזאת שבאה מבפנים, כזו המהדהדת ומרטיטה את הוויתם, אזרו אומץ ויצאו אל ההרפתקה, אל הלא נודע.
בדרכם פנימה אל תוך עצמם פוגשים הם את אותם פחדים, אותם שדים אשר יצרו הם עצמם בתודעתם, משתקפים אליהם כמראה בצורות שונות, כאנשים, כסיטואציות, כחוויות. משתאים ונדהמים הם אל נוכח הגילוי, מפחדים, נבהלים, נופלים, לוקחים נשימה, קמים וממשיכים. הדרך ארוכה, מפותלת וכואבת אך קול חזק מבפנים מעודד אותם להמשיך, להעמיק, לחקור, להיפתח, לשחרר קצת מהחלק החושב, המגיב אוטומטית, המבקש להבין מיד הכל, לתת לשאלות ולתהיות לצוף בתודעתם ולהאמין בעצמם שימצאו את התשובה, וכשהיא מגיעה, חשים הם אותה, ממלאת כל תא ותא, רוטטת בתוכם.
לסיכום
הדרך קסומה, נפלאה, מרגשת ומלאת מהמורות.. מהמורות מלשון 'מורות' מורות דרך, דרכן למדים אנו את עצמינו.
בכל חוויה, בכל סיטואציה יש הזדמנות ללמוד, להכיר, לחקור את עצמינו דרך התגובות שלנו, דרך התחושות, דרך האנשים שאנחנו פוגשים. חשוב גם להבין, שאותה 'מערכת' מדוברת הינה מצב תודעתי פנימי המתבטא במציאות החיצונית, היא קיימת בכל אחד ואחת מאיתנו בצורה זו או אחרת ועל כן, השינוי הוא משהו שמתחיל מבפנים.
והכי חשוב לדעתי, להיות בסבלנות ובסובלנות כלפי עצמינו וכלפי כל אדם במסע המרתק הזה, לקבל באהבה את המקום בו אנחנו נמצאים, את המקום בו האחר (שהוא השתקפות שלנו אנו) נמצא, שזה לעיתים קשה, כואב ומתסכל אך שווה את המאמץ. הזוי שלנוח לעיתים נחווה כמאמץ.. קשה לפעמים להיות במנוחה ברגע, להרפות מהמחשבות, להתמסר, לסמוך, וכשמצליחים.. זה כל כך נעים, והכל זורם והרמוני. והאושר מגיע, והיצירתיות מגיעה, ושפע מכל טוב מגיע כשמאפשרים להם להגיע. שמחת החיים נובעת מעצמה כשאנחנו מחוברים אל עצמינו, אל הרגע, מקבלים אותו ואת עצמינו בזרועות פתוחות, באהבה ללא תנאי ופועלים מהמקום הזה, (כל אחד בתחומים אליהם הוא מחובר - סביבה, חינוך, כלכלה, שינוי תודעתי כולל ועוד) שהוא מקום של מנוחה, מה שנקרא, עשייה ללא עשייה.
ותמיד לזכור.. שהדרך מובילה לשומקום.. ~)
מה זה אומר להיות נורמלי? לנהוג ע"פ 'תורת הנורמה'. ומהי 'נורמה'?
ע"פ ויקיפדיה: נורמה היא אופן ההתנהגויות המצופה מקבוצות ויחידים בחברה מסוימת, הנתפס כראוי ומקובל ע"פ הערכים של אותה תרבות".
כלומר, מצפים ממני להתנהג ע"פ קודים של התנהגות מסוימת המוסכמת ע"פ החברה. והיה אם אינני מתנהג כך הריני נתפס כ'לא נורמלי', 'עוף מוזר' כי הרי אני חוטא לנורמה.
הנורמה כדת
מבחינתי ה'נורמה החברתית' הקיימת כרגע הינה דת לכל דבר.יש בה חוקים, כללים נוקשים, התניות, דפוסי התנהגות מקובעים וכו'. לעשות כך זה מקובל ומותר ולעשות אחרת זה לא מקובל ואסור. אם תפר את הכללים אתה עלול חלילה להחשב כלא נורמלי, יסתכלו עליך בעין עקומה ומוזרה כי איך אתה מעז להפר את הכללים! במילים אחרות, אם אתה מציית לחוקי הנורמה אזי אתה כבשה טובה אם לא הרי אתה כבשה שחורה!הנורמה מכתיבה לנו איך להתנהג ומתי, מה ללבוש, מה לאכול, איזו מוזיקה כדאי לשמוע, מה כדאי לנו לעשות בחיים, מה יעשה אותנו מאושרים, מספרת לנו מי האויב שלנו, מעודדת הדחקה והתגוננות, כוחניות, שליטה ועוד מרעין בישין.
תפיסה 'נורמטיבית' שכזו מדכאת את נפש האדם ואת נשמתו המבקשת להתבטא, ליצור, להתנסות, לחוות, ללמוד את עצמה. ואיך תוכל לעשות זאת אם מישהו מכתיב לה כיצד היא אמורה לנהוג?
רובוטוב - נורמלי
וכך מייצרת לה הנורמה, או יותר נכון מכתיביה, בעלי הכוח ויודעי ה'סוד', רובוטים ממושמעים, צייתנים ומתוכנתים היטב המשרתים בצורה יעילה להפליא את גחמותיהם. עוד משחר הילדות נעשית עבודת התכנות בצורה יסודית ומתוכננת היטב עדי כי מתבגר לו רובוט ממושמע ונאמן אשר מוכן להרוג למען המטרה הנעלה שהיא שימור מעמדם של אלו אשר תכנתוהו והוא אפילו אינו מודע לכך..אינני שולל מערכת חוקים וערכים אך כזו התומכת, המבטאת והמעודדת את טבעו האמיתי של האדם אך חלילה לא כופה ומבטלת שום דרך אחרת. כך יוכל לראות האם הוא על דרך המלך, האם הוא מחובר לעצמו ולרצונותיו האמיתיים באמת או שמא סטה ועלה על דרך העבד. מערכת חוקים שכזו נדרשת אך ורק כאשר האדם לא מחובר אל ליבו תמיד, אל טבעו האמיתי והוא צריך הכוונה, תזכורות, עד אשר אלו לא ידרשו יותר.
מהי דרך המלך? דרך הלב - חופש, חמלה, נתינה, קבלה, אותנטיות, שפע, שמחת חיים, יצירתיות, הודיה - אהבה.
מהי דרך העבד? - קנאה, שנאה, שפיטה, אנוכיות, התמכרות, דכאון, כעס, קבעון, התקרבנות, אשמה - פחד.
* אין דרך זו יותר טובה מזו, אלא שהראשונה כפי שאני רואה אותה, הינה הדרך המחוברת לטבעו האמיתי של האדם, אל אחדותו עם הקיים, עם הבריאה, עם הבורא.
רובוטרע - לא נורמלי
הם עצרו לרגע את המירוץ, את ה'לופ' המטורף בו אותה מערכת משמרת אותנו, אותו מרדף אחר סיפוקים רגעיים אשר נותנים לנו רגעי אושר קטנים הנעלמים כלעומת שבאו ומותירים אותנו שוב רעבים ועייפים, אותו מרדף אחר מילוי החוסר הזה שאנו חשים עמוק בפנים. אותו מרדף של להשיג ולהשיג ולרכוש ולנסות 'לקנות' אושר.
וכשעצרו לרגע ועשו 'זום אאוט', הסתכלו על עולמם בפרספקטיבה רחבה, נדהמו למראה עיניהם.
ראו הם עדר כבשים אבודות רצות לכל עבר, מפוחדות המשמידות את עצמן לדעת והורסות כל חלקה טובה בסביבתן ללא ידיעתן. כל כבשה מצוידת במערכת כפתורים משוכללת המאפיינת את אישיותה ומגיבה במהירות וביעילות כאשר נלחץ הכפתור.
נוכחו הם לדעת כי כבולים הם לסיפורים שסיפרו להם אודות עצמם ואודות המציאות, אותם סיפורים על אויבים המבקשים להרגנו, על זה שחופש מיני זה אסור ושביטוי עצמי אותנטי בכלל זה חטא גדול ושהם מלאי אשמה וביקורת ושנאה ושפיטה כלפי עצמם והעולם. נוכחו הם לדעת כמה התרחקו מהבית, מטבעם האמיתי, החופשי, החף מכל התניה.
רובוט יוצא למסע
אל מול אותם גילויים מרעישים ואסימונים שנפלו ברעש ובצילצולים מחרישי אוזניים אשר מהם אי אפשר להתעלם, עלה בו זעם גדול על אשר הולך שולל, על עוגמת הנפש, על האנוכיות והניצול הקיימים במציאות אותה הוא חווה כרגע בתודעתו.
יצא הוא לרחובות וזעק את זעקתו, כעס וזעם, שבר וניתץ עד כי עייף.
ובמסעו אשר אליו יצא כדי לחקור את עצם הוויתו, את טבעו האמיתי ממנו התרחק כל כך, פגש הוא ברובוטים נוספים אשר התעוררו אף הם אל אמת אחרת, אחת כזאת שבאה מבפנים, כזו המהדהדת ומרטיטה את הוויתם, אזרו אומץ ויצאו אל ההרפתקה, אל הלא נודע.
בדרכם פנימה אל תוך עצמם פוגשים הם את אותם פחדים, אותם שדים אשר יצרו הם עצמם בתודעתם, משתקפים אליהם כמראה בצורות שונות, כאנשים, כסיטואציות, כחוויות. משתאים ונדהמים הם אל נוכח הגילוי, מפחדים, נבהלים, נופלים, לוקחים נשימה, קמים וממשיכים. הדרך ארוכה, מפותלת וכואבת אך קול חזק מבפנים מעודד אותם להמשיך, להעמיק, לחקור, להיפתח, לשחרר קצת מהחלק החושב, המגיב אוטומטית, המבקש להבין מיד הכל, לתת לשאלות ולתהיות לצוף בתודעתם ולהאמין בעצמם שימצאו את התשובה, וכשהיא מגיעה, חשים הם אותה, ממלאת כל תא ותא, רוטטת בתוכם.
לסיכום
הדרך קסומה, נפלאה, מרגשת ומלאת מהמורות.. מהמורות מלשון 'מורות' מורות דרך, דרכן למדים אנו את עצמינו.
בכל חוויה, בכל סיטואציה יש הזדמנות ללמוד, להכיר, לחקור את עצמינו דרך התגובות שלנו, דרך התחושות, דרך האנשים שאנחנו פוגשים. חשוב גם להבין, שאותה 'מערכת' מדוברת הינה מצב תודעתי פנימי המתבטא במציאות החיצונית, היא קיימת בכל אחד ואחת מאיתנו בצורה זו או אחרת ועל כן, השינוי הוא משהו שמתחיל מבפנים.
והכי חשוב לדעתי, להיות בסבלנות ובסובלנות כלפי עצמינו וכלפי כל אדם במסע המרתק הזה, לקבל באהבה את המקום בו אנחנו נמצאים, את המקום בו האחר (שהוא השתקפות שלנו אנו) נמצא, שזה לעיתים קשה, כואב ומתסכל אך שווה את המאמץ. הזוי שלנוח לעיתים נחווה כמאמץ.. קשה לפעמים להיות במנוחה ברגע, להרפות מהמחשבות, להתמסר, לסמוך, וכשמצליחים.. זה כל כך נעים, והכל זורם והרמוני. והאושר מגיע, והיצירתיות מגיעה, ושפע מכל טוב מגיע כשמאפשרים להם להגיע. שמחת החיים נובעת מעצמה כשאנחנו מחוברים אל עצמינו, אל הרגע, מקבלים אותו ואת עצמינו בזרועות פתוחות, באהבה ללא תנאי ופועלים מהמקום הזה, (כל אחד בתחומים אליהם הוא מחובר - סביבה, חינוך, כלכלה, שינוי תודעתי כולל ועוד) שהוא מקום של מנוחה, מה שנקרא, עשייה ללא עשייה.
ותמיד לזכור.. שהדרך מובילה לשומקום.. ~)
