אגדה של סיפור

ויהי בימים ההם וימלוך המכונה 'אני' בהוויה אשר התהוותה בגוף ה'רוצה' אשר יצר את דמותו ותשלוט בו ביד רמה עד כי קרוב היה ה'רוצה' לאבד תקוותו.

סיפור סיפר ה'רוצה', עתיק יומין הוא ועקוב מדם.

ובסיפורו נפרד הוא מכל הקיים וגאוותו מושלת בו ותנחהו בכל אשר פנה.

סיפורו אשר סיפר תעתע בו כי האמין בו עד כי ישכח מאין בא ויהי כסומא באפילה.

ויהי ה'רוצה' רודף אחר חפצו, נמשל על ידי תאוותו ודחף מחשבתו כי בהם תלה את אושרו ושמחתו.

אך כאב וסבל ידע הוא, ואושרו אשר רדף, חמק ממנו, נעלם מעיניו כי נעצמו מבלי משים. דם רב שפך, ראשים רבים התיז, גופות רבות ביתר. כאבה נשמתו ועגמה נפשו במלחמותיו אשר לחם בעוז למען לא יחמוק ממנו סיפורו אשר אחז בכל כוחו ויחביאו מאחרי חומות גדולות ובצורות אשר שומרים רבים להם, מגדלים ותותחים כבדים בצריחיהם. שריון כבד עטה על שכמו וחרב חדה בידו אשר יגנו עליו מפני חיצי האויב וחרבותיו.

ובימים בהם אל המרחבים יצא להתבודד, היתה לוחשת לו הרוח.. עצור בני, אל נא תמהר, שאף אותי אל תוכך, מלאני בקרבך כי רוצה אני להיות דרכך, לנשוב מתוכך באלפי צורות שונות. בוא ונעוף יחדיו אל הלא ידוע. והרוצה נבהל מן הלא ידוע כי פחד הוא על חיי דמותו אשר יצר, ואותה יודע הוא ויתנגד בתוקף גדול וילחם על נפשו עד כי עייף ויפול וירדם.

ולמחרת היום קם הוא אל עבודתו אשר עסק בה שנים רבות וראשו
מורכן, גוו כפוף ופניו נפולות, עייף ממסע הצלב הארוך והמתיש אשר בצלמו ובדמותו יצר ואליו יצא מבחירתו השלמה. ותבוא אליו הרוח שוב ושוב ותלחש באוזניו את הדברים אשר ידע בעומקי תהומותיו, את אשר ישנו אל מעבר להרי החושך וליערות הקרח אשר ברא בסיפורו אשר בחר ללמוד בו את עצמו.

אל המסע יצא הוא לפני שנים רבות, סיפורים רבים באמתחתו, חוויות רבות בשקו ונשמתו תעיד את אשר ידע. עודנו מבוסס בדרכו, לומד את פשרו של הלא מובן, של הריק האינסופי ממנו הכל מתחיל ולא נגמר לעולם, את עצם היותו, את אשר הווה.

והיה כי מאס בסיפורו וסיפור חדש מבקש הוא לדמות בו את עצמו, כי עם ידידו השינוי הנמצא בתנועה מתמדת מבקש הוא לזרום. או אז מתעוררים בו שדיו אשר יצר, זרועותיהם ארוכות ומפותלות, שיניהם חדות, פניהם קשות ופרצופיהם לועגים אל מולו, לוחשים מילות אימה. ויתכווץ בו ליבו ונעתקה נשימתו.

אל הבחירה את תשובתו ביקש, האם למלחמה פניך? שמא נכנע אתה ומרים ידיך? שמא שם אתה מבטחך בעצמך, בבוראך ובאומץ מספר את סיפורך?

מתמלא הוא באימה, נזכר בדמותו הרודה בו

ומצליפה בו בשוט ללא רחם, מקריבה אותו על מזבח הפחד. שוב ושוב משספת את גרונו ודמו אשר ניתז אל כל עבר מכתים את וילונות נפשו.

שוב ושוב קם הוא לתחיה ומשיב מלחמה שערה לעתים מפסיד ולעתים מנצח.

וביום בהיר, ברגע אחד של שקט, דלק בו האור, אשר האיר את

האפלה הכבדה אשר שררה בו. מחזה נפלא לעיניו נגלה וליבו עלץ בקרבו והתרחבה נפשו והרוח נשבה בו. חיים פעפעו בקרבו, אש ניצתה ושלחה לשונותיה אל על מבקשת להתגשם, רוקדת, משתובבת. מים אשר עמדו, שבו לזרום בעוז שוטפים את הכל, משקים את אשר צמא, מרככים את הקשה שבסלעים. והאדמה פוריה ומבקשת לתת את שפע פירותיה. ומחוללת הרוח, אש ומים על האדמה, פוצחים הם יחד בריקוד מופלא של בריאה יפהפיה.

ארץ חדשה

סיפור חדש בחר לו הרוצה, כי לשעשוע הפכה דרכו ויצעד בה בשמחה ובטוב לבב, את עצמו יודע הוא ואת רצונו שחרר לחופשי למען ישחק בגן את אשר חפץ, את אשר עולה מתוכו, ממעמקי נשמתו. את דמותו בחר לו בצלמו, צלם אלוהים חיים, אהבתו מתפרצת כמעיין המתגבר עוטפת את הכל בהילה קסומה ושובת עין במראה.

וירד המכונה 'אני' ממלכות גאוותו ותכנע דמותו אל אהבתו של בוראה 
החפץ בטובתה ותשרתהו בלב שלם.

סוף טוב, הכל טוב.. :)